בשבוע שעבר הלכתי לחתונה של חברה, אני בעייתית בכל מה שנוגע ללבוש אירועים. מכמה סיבות, הראשונה היא שאני לא אוהבת להרגיש לבושה מדיי, מתאמצת ואיך שלא נקרא לזה. השניה היא שאני פחות חלק מהז׳אנר הרווח היום בנוף של שמלות מינימליסטיות וכל העסק
בסוף החלטתי שאני מתלבשת כמו שאני מתלבשת תמיד כשאת הטוויסט היותר גבוה ומהודר אשיג בעזרת עקבים ותכשיטים. אז הגעתי לחתונה ארוזה בערימות של ביטחון עצמי עם מכנסי ג׳ודו שחורים וגופייה מהדרופ הבא הקרב ובא.
אגב, את אותו הלוק בדיוק לבשתי כמה ימים אחר כך עם כפכפים שטוחות וכובע מצחיה לארוחת צהריים עם המשפחה במסעדה. מטורף איך שאביזרים משנים את כל האווירה ומאפשרים מחזור של לוקים ולבישה מגוונת מאוד של הפריטים במלתחה.
הפיתוח של המכנסיים היה ארוך, אפשר לראות אצלי באינסטגרם פוסט ראשון מאוגוסט 2022, של הסאמפל הראשון ראשון של המכנסיים. הרעיון היה מכנסיים קלים ללבישה, מתוחכמים אבל גם הכי פשוטים והכי חשוב שהגזרה תהיה וואו, שתחמיא לנו לגוף ותגרום לנו להרגיש הכי טוב שאפשר.
הבד שבחרתי תומך בכל המטרות האלה גם הוא, בד כותנה קריספי ויציב שמצד אחד הוא הכי קליל ונעים ומצד שני יש בו משהו אקסטרה, ייחודיות בדרך שבה הוא פוגש את הגוף ובאיך שהוא מחזיק את הגזרה. חלום. אחרי שפיצחתי את הגזרה הבסיסית ואחרי באמת קרוב לחמישה סאמפלים כדי להגיע לדיוק פסיכי חיפשתי את הדיטיילים…
גיא בן הזוג שלי נסע להורים שלו לעשות סדר בציוד שהשאיר אצלהם בבית, במהלך החיטוטים הוא נתקל בחליפת ג׳ודו מהימים שהיה מתאמן באומנויות לחימה, מדד עליו ושלח לי תמונה, באותו ערב נמצאו כל הדיטיילים.
הפאנל הכפול בברכיים, התיפורים החלומיים במכפלת, הכל הרגיש כל כך נכון ויחד עם השרוכי משי נוצר המתח הזה שאני כל כך אוהבת ונפגשו כל העולמות שלי.
מכנסי ג׳ודו היו הפריט הראשון שהחזרתי לייצור, כמות ההודעות והבקשות והתחנונים אפשר לומר שהם יחזרו - ומהר הייתה מטורפת, אז הקשבתי